כתבה: נגה שחר, מנהלת רשת סניפים
הובלה של שינוי הינה במקרים רבים כורח המציאות, אף שבשגרת החיים, אנו מוצאות שמדובר בתהליך מורכב ורגיש. המילה "שינוי" הייתה נוכחת מאד בחיים של רבים מאיתנו במהלך החודשים האחרונים. השלכות נגיף הקורונה, שהגיע והשפיע על חיינו כמעט בכל פן אפשרי, לא פסחה על עמותת פרוומן. בשל המצב, נאלצנו בתוכניות הסטודנטיאליות לעשות שינויים מהירים וחדים; עוד לפני שהיה ברור כמה זמן תימשך התקופה המבלבלת שלא אפשרה לנו לקיים את המפגשים כסדרם, קפצנו למים והחלטנו לקיים את המפגשים באמצעות הזום. המצב היה חדש לכולנו, אבל עשינו לילות כימים תוך למידה ושיפור מתמיד.
המפגשים השבועיים בקמפוסים, הנטוורקינג שנוצר בהם, השיח האינטימי סביב מעגל הנשים, כל אלה עומדים ביסודם של מפגשי פרוומן. כלל צוות הסניפים, שמונה למעלה מ-30 מתנדבות, עמל חודשים רבים על בנייה, תכנון וחשיבה על כל פרט בבניית התוכניות הללו, הכל היה מוכן ומסודר להוצאה לפועל. אם לומר את האמת, בימים הראשונים לא היה לנו פשוט לקבל את המצב בחדש. עלו לא מעט שאלות; איך לתכנית תהיה זכות קיום אם לא נקיים מפגשים פיזיים, פנים אל מול פנים? האם המסרים של הדוברות שלנו יכולים לעבור מסך? האם לא כדאי לדחות למועד לא ידוע, עד שיעבור זעם?
משפט מעולמות הניהול אומר: "ספינה שעוגנת בנמל היא בטוחה, אך לא בשביל זה נבנתה הספינה", ועם הגישה הזו יצאנו לדרך. מהר מאד הבנו שנקרתה בפנינו הזדמנות ועשינו חישוב מסלול מחדש. חשבנו על הדרך שבה נהיה רלוונטיות לקהילה שלנו במציאות החדשה, מציאות שמאלצת אותנו להיות מבודדות ומרוחקות. הבנו, שבאמצעות מפגשי הזום השבועיים, נוכל לגשר על המרחק ולתת ערך משמעותי לסטודנטיות הצעירות שהצטרפו זה עתה לפרוומן; בדרך זו, נוכל לאפשר להן לקיים שיח עם נשים נוספות הנמצאות בסטטוס דומה לשלהן, לקבל השראה והעצמה ולהמשיך להתפתח בפן האישי והמקצועי, על אף המציאות החדשה.
ההחלטה התקבלה - יחד כצוות פעלנו להשגת המטרה המשותפת וניווטנו את הספינה לאי מבטחים.
כדי להטמיע את השינוי, גייסנו דוברות חדשות שהתחברו לקונספט הוירטואלי, הדרכנו את המשתתפות בתוכנת זום, ויצאנו לדרך. כאמור, על אף שהמפגשים התקיימו מרחוק, היה לנו חשוב לייצר אינטימיות ולאפשר תחושת שיתוף ופתיחות, ממש כמו במפגשים שבשגרה. לצד הרצאות הדוברות, לא ויתרנו על שיח אותנטי ומאפשר; מצאנו רבות מאיתנו שחולקות תחושות דומות בתקופה המבלבלת, כגון; הסתגלות לשגרה החדשה, תחושת אי ודאות לגבי הקריירה, דאגה לבריאות הבית והמשפחה, חרדות כלכליות ואפילו בדידות. המפגשים אפשרו לנו לשאוב מהקבוצה כוח, לשמור על אופטימיות וראייה לאופק. משבוע לשבוע, עשינו כל שביכולתנו כדי להתאים את עצמינו כמענה לשיח שהתעורר.
לסיכום, על אף חששות ולבטים ראשוניים שנבעו מחוסר הוודאות, אנו מסתכלות לאחור בגאווה על הדרך שבה פעלנו, ויותר מכך, מודות על הזכות בימים אלה להצליח ולהפגיש בין הסטודנטיות לבין הנשים המשפיעות והבכירות ביותר במשק הישראלי דרך המסך, ולאפשר את הפלטפורמה לדיון על הגשמה עצמית, פיתוח קריירה ומציאת איזון לצד החיים האישיים. למדנו כי באמצעות תהליכיות, עבודת צוות והקשבה לצרכים, גם במימיה הסוערים של אי הוודאות, ניתן להוביל שינויים מרחיקי לכת.